פסק-דין בתיק ת"א 16412-10-10

התובעת השכירה לאביהם של הנתבעים 1, 3 ו-5 דירה בשכירות מוגנת ברמלה. לאחר מות האב עברה זכות הדיירות המוגנת לאימם של נתבעים אלו. לאחר מות האם, המשיכו הנתבעים להתגורר בדירה עם נשותיהם. לטענת התובעת, הפרו הנתבעים את חוזה השכירות בכך שחילקו ביניהם את המושכר המקורי ובנו תוספות בנייה ללא הסכמת התובעת. על כן תובעת התובעת את פינויים של הנתבעים מהמקרקעין ומבקשת היתר לפיצול סעדים.

כללי:

בעלי הדין:

1.         התובעת היא רשות שהוקמה על פי דין, ועל שמה רשומות זכויות הבעלות במקרקעין הידועים כגוש 4345 חלקה 16 (להלן-"המקרקעין").

2.         הנתבעים 1, 3 ו-5 הם ילדיהם של המנוחים **** ז"ל.

3.         הנתבעת 2 היא אשתו של הנתבע 1, הנתבעת 4 היא אשתו של הנתבע 4 והנתבעת 6 היא אשתו של הנתבע 5.

מערכת היחסים בין הצדדים:

4.         ביום 19.3.1967 נחתם חוזה שכירות בין חב' עמידר לבין א' (להלן-"א'") לפיו השכירה חב' עמידר למר א' דירה בת 3 חדרים הכוללת מטבח, חדר כניסה, וחדר נוחיות לחוד הנמצאת בקומת קרקע ברח' מ"ז 7 ברמלה בגוש 4345 חלקה 16 (להלן-"החוזה הראשון").

5.         עם חלוף הזמן גדלה משפחתו של מר ד', והשכן בדירה הסמוכה אליו ביקש להשכיר חדר אחד מדירתו. חב' עמידר הסכימה להשכיר חדר זה למר ד' ולהוסיפו לדירה ששכר מר ד'. ביום 4.8.1980 נחתם חוזה שכירות נוסף בין חב' עמידר לבין מר ד' אודות הדירה שהשכירה התובעת למר ד' (להלן-"החוזה השני"). בחוזה השני נכתב שהדירה אותה משכירה התובעת למר ד' היא בת 4 חדרים, מטבח וחדר נוחיות, והיא נמצאת בקומת קרקע ברחוב לכיש 7 ברמלה. בסעיף 2(ג) לחוזה השני נכתב שמר ד' "מחזיק בחוזה שכירות ל-3 חדרים מתאריך 1.4.67. ב-1.9.80 צורף חדר של השכן (להלן-"המושכר"). אין מחלוקת בין הצדדים שהכתובת הנוכחית של המושכר היא רחוב לכיש 11 ברמלה.

6.         חוזי השכירות הם חוזים לדיירות מוגנת, וחב' עמידר חתמה על חוזים אלו בשם רשות הפיתוח ו/או מדינת ישראל ו/או מינהל מקרקעי ישראל ו/או האפוטרופוס לנכסי נפקדים ו/או האפוטרופוס נכסי גרמנים.

7.         ביום 27.8.1986 נפטר מר ד', ואלמנתו פ', אימם של הנתבעים 1, 3 ו-5, קיבלה את זכות הדיירות המוגנת במושכר. אימם של הנתבעים 1, 3 ו-5 נפטרה ביום 31.12.2000, והנתבעים המשיכו להתגורר במושכר.

טענות הצדדים:

8.         בחודש אוקטובר 2010 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעים לפינוי ולסילוק יד מהמושכר. נימוקי התובעת לתביעה זו מצויים בסעיפים 5 ו-6 לכתב התביעה, בהם טענה התובעת כדלקמן:

"5.  הנתבעים פיצלו את הדירה המקורית ללא אישור מטעם התובעת וללא הסכמתה וללא תשלום, לשתי יחידות דיור באופן שבחדר אחד מחזיקים נתבעים מספר 1,2 (ומהווה יחידת דיור עצמאית יחד עם תוספת בנייה כמפורט להלן בסעיף 6) ובשאר הדירה המקורית מחזיקים נתבעים 3,4 (ומהווה יחידת דיור עצמאית יחד עם תוספת בנייה כמפורט להלן בסעיף 6).

6.         זאת ועוד, בתאריך בלתי ידוע לתובעת בנו המנוח ו/או המנוחה ו/או הנתבעים תוספת בנייה בלתי חוקית בצמוד לדירה המקורית, על שטח המקרקעין, כל זאת ללא רשותה ו/או הסכמתה של התובעת, בניגוד לחוק ולתנאי חוזה השכירות המוגנים הנוהגים אצל התובעת.

תוספת הבנייה כוללת כדלקמן:

חדר ומטבח המהווה יחד עם חדר המדירה המקורית, יחידת דיור עצמאית בה מחזיקים נתבעים 1,2.

מרפסת מקורה המהווה יחד עם יתרת הדירה המקורית, יחידת דיור עצמאית בה מחזיקים נתבעים 3,4.

יחידת דיור עצמאית שלישית הבנויה בצמוד לדירה המקורית, ומהווה שני חדרים, מטבח ומקלחת בה מחזיקים נתבעים מספר 5,6."